<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ס"ה</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
שאלת הא דאמרינן בפרק כל הבשר אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמימות שבו ואסיקנא עד דיהיב תרי ותלת גללי דמילחא, ובכבדא אמרינן [קי"א ע"ב] דכלל כללא לא ואקשינן מאי שנא מדמא דבשרא ופריק דמא דבשרא שכין דכבדא קאפי. הודיעני אחר שאנו אומרים דאפילו כבד בחתיכה ומליחה סגי, דאלמא המלח מוציאו מידי דמו ומושכו כדרך שהוא מושך דמא דבשרא אלא שאינו יכול להפליטו לגמרי בלא קריעה, עכשו שיצא הדם ונפלט בתוך הכלי ויש כח במלח למשוך דם הכבד כמו דם הבשר למה לא נתיר בבי דוגי בכבד כמו בבשר. תשובה לדברי הגאונים ז"ל דאין הכשרו של כבד לקדרה בחתיכה ומליחה אלא בקריעה וצלייה וכן נהגו עכשו על פי הלכות גדולות, ומכל מקום כך דעת רבותי ז"ל נוטה דמן הדין בחתיכה ומליחה סגי ליה אלא שראוי להחמיר לכתחילה כדברי הגאונים ז"ל. ועם כל זה איני רואה עיקר לקושיתך שהרי פרשו לך ואמרו מאי שנא מדמא דבשרא ופריקו דבשרא שכין דכבדא קאפי, לומר שדם הבשר צלול ואחר שפירש מן הבשר לכלי קלוש הוא ונמשך אחר המלח לשולי הכלי, אבל הפורש מן הכבד לכלי עב הוא ונקפה וצף הוא על פני המים ואינו נמשך אחר המלח, מה שאין כן בעודו בכבד שאינו נקפה ונמשך אחר המלח.
